אכילת לחם עם שאר מאכלים

כשאנו עושים סעודה עם לחם, אנו לא צריכים לברך על שאר המאכלים שקשורים לסעודה, כגון אורז, ירקות, עוף, סלטים וכו' שכן הלחם הוא החשוב והברכה שברכנו עליו מספיקה גם לשאר הדברים.

אמנם אם אנו אוכלים לחם פחות מגודל של כזית (27 גרם בערך) שאז אין ללחם חשיבות של סעודה, שאר המאכלים לא נפטרים בברכת הלחם, אלא צריך לברך עליהם בנפרד. אמנם מה שאוכלים ממש עם הלחם נחשב טפל ואין צורך לברך עליו.

כך שאם לקחנו חתיכת קטנה  של לחם (פחות מכזית) והנחנו עליה חתיכת דג קטנה, ועל השולחן יש עוד מאכלים, יש לברך על הלחם, על הדג שאוכלים עם הלחם אין צורך לברך, אך שאר המאכלים שנמצאים על השולחן צריכים ברכה משלהם.

——————-

דוד המלך אומר בתהילים, "אל תירא כי יעשיר איש, כי לא במותו יקח הכל".

כמו השועל שנכנס לכרם של מישהו דרך חור צר, אכל ואכל כמה שיותר, חבל להפסיד את כל הענבים הטעימים, ואז גילה שהוא שמן מדי כדי לצאת, ועכשיו הוא חייב לצום על כל ענב וענב שאכל…

כך כשיוצאים מהעולם הזה, המעבר צר מדי בשביל הרכוש, הוא יצטרך להישאר כאן, אז חבל לבזבז את הזמן בשביל לאכול יותר מדי.

אמנם דוד המלך אומר לא במותו יקח "הכל" – את כל הרכוש אי אפשר לקחת, אבל חלק ממנו כן אפשר לקחת!

הכיצד??

לא. הוא לא מתכוון להחביא בכיסים. אלא כמו שכתוב בפרשה "ויקחו לי תרומה" – כשאדם נותן בשביל צדקה, בשביל עזרה לאחרים, בשביל החזקת תורה והגדלת כבוד שמים בעולם, את הכספים האלו הוא כן לוקח איתו עם כל שאר המעשים הטובים שהוא עשה, ולכן התורה לא כתבה "ונתנו" אלא "ויקחו" – זה הם כן יוכלו לקחת איתם לכל מקום!

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: