ביזיון מאכלים

מכיוון שהכרת הטוב היא אחת מהמידות ההכרחיות לאדם, חכמים לימדו אותנו שכדי להתאמן במידת הכרת הטוב, עלינו לנהוג בכבוד גם לאוכלים, שהרי הם נותנים לנו חיות, ולכן אסרו חכמים לעשות מלאכה ולהשתמש באוכלים בדרך שגורמת להם להתקלקל, כגון לקחת חתיכת לחם בתור כפית ולהוציא איתה ריבה מתחתית הצנצנת ואחר כך לאכול רק את הריבה, להניח את הטלפון על פרוסת לחם ששוכבת לה על השולחן, לזרוק חתיכות סלט עם בצל על ההורים שלא יודעים שהילדים לא אוהבים בצל וכו' מותר לעשות מלאכות שלא גורמות לקלקול האוכל, כגון לשחק עם אגוזים עם הקליפה כך שאפשר עדיין לאכול אותם וכו'

וכן משה רבינו כשנצטווה אצלנו בפרשה להכות את היאור כדי להפוך את המים לדם, לא עשה זאת בעצמו, אלא נתן זאת לאהרן אחיו, כי משה הרגיש שהיאור הציל את חייו כשהוא היה תינוק ושט על היאור בתוך התיבה, ולכן לא מתאים שהוא יכה את היאור. רגע, משה, אבל היאור לא מרגיש כלום, זה בסך הכל נהר עם מים! נכון, אבל אני ארגיש, אני ארגיש שהחזרתי רעה למישהו שעשה לי טובה, גם אם זה דומם, ואני לא רוצה לפתח בעצמי אכזריות וכפיות טובה. לכן נשתדל תמיד לזכור את הטובות שעשו לנו החברות, למרות שאולי הם גם מעצבנות לפעמים, למרות שאולי פגעו בי ואני רוצה להחזיר, אשתדל לזכור את הטוב ולפתח בעצמי רגש של הכרת הטוב!

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: