בין השמשות

 

הזמן שלאחר שקיעת השמש ועד צאת הכוכבים שהוא בערך 15 דקות (משתנה לפי העונות) הוא זמן ביניים שהוא ספק יום ספק לילה. מכיוון שהוא זמן מסופק, לגבי דברים הכתובים בתורה אנו מחמירים, כך שלפני כניסת שבת, אם כבר שקעה החמה אנו מתייחסים לזמן זה כאל לילה (ואז כבר התחילה השבת) ואסור כבר לעשות מלאכות להדליק נרות שבת, ועם זאת, ביציאת השבת, אנו מתייחסים לזמן זה כאל יום (ואז עדיין שבת) ואסור עדיין לעשות הבדלה ומלאכות.

לגבי איסורים  והלכות שהן מדברי חכמים, אנו בדרך כלל מקילים, כך שבזמן כניסת השבת, למרות שהחמה שקעה, עדיין מותר לעשות דברים שאסורים רק מדברי חכמים, בתנאי שיש צורך גדול בדבר או שזה לצורך שבת, וכן לאחר השבת, כשהשמש שקעה, אך עדיין שבת, מותר לעשות דברים שהם אסורים רק מדברי חכמים אם יש צורך גדול בדבר.

כמובן שגם בשאר ימות השנה ישנן שאלות לגבי זמן בין השמשות, כגון תפילת מנחה או ערבית, בדיקות טהרה, חגים ועוד, ולכן אם רואים שכעת הוא זמן בין השמשות, יש לברר האם לגבי המצווה שאני מקיימת עכשיו זה נחשב עדיין יום או כבר לילה.

—————–

"ויאמר עשיו בליבו" – האם שמתן לב שבמהלך 4000 השנים הכתובים בתנ"ך, הרשעים תמיד אומרים בליבם "ויאמר המן בליבו" ועוד, ואילו הצדיקים מדברים אל הלב – "ויאמר דוד אל ליבו", "וחנה מדברת על ליבה"?

לא שמתן לב? גם אני לא, אבל חכמי הגמרא כן שמו לב…

טוב, נחמד מאוד, אבל מה זה משנה…? מאוד משנה. הרשעים נמצאים ברשות ליבם – הרגשות שולטים עליהם, אבל הצדיקים? הם שולטים על הרגשות, הם משתמשים ברגשות בצורה חיובית ומבוקרת, כדי לאהוב את הילדים, את האישה, את הבעל, את בורא עולם, וכן הלאה, כל רגש יש לו מקום וזמן מיוחד, אך לא הרגש מחליט עבורי, עכשיו ראיתי איזה בגד ו"בא לי" לקנות אותו, למרות שאני לא צריכה אותו בכלל, "בא לי" לאכול איזה משהו משמין ולא בריא, מישהי עצבנה אותי אז אני מתפרצת עליה בזעם והעלבות או מדברת עליה דברים מגעילים ליד אנשים אחרים…

אף אחד מאיתנו לא מושלם, אם היינו מושלמים אז לא היה לנו מה לעשות כאן בעולם הזה… כמה שננסה, עדיין יהיו לנו את הרגעים האלו של "בא לי"… אבל הדרך היחידה להתקרב לשלמות, להתקרב לשליטה עצמית, להתקרב לחיבור אמיתי לרגשות במקום להיות תחת שליטתם זה להתחיל לחשוב על זה… אני רוצה להיות בשליטה, אני רוצה להיות האחראית על הלב והרגשות במקום להיות שפחה שלהם… כשמתחילים לרצות, כשמתחילים לנסות, כשעולים על הכביש הנכון, אז כבר לא משנה באיזו מהירות מתקדמים, בסוף מגיעים… אז בפעם הבאה כשמישהי מאוד תעצבן אותי, איזו מישהי מגעילה במשרד, אולי דודה מעצבנת באיזה אירוע משפחתי, אני אחליט לעצמי- אני לא אתן למישהי אחרת לשלוט על הרגשות, ולא אתן לרגשות שלי לשלוט על עצמי, אלא אני בת של בורא עולם, בת של מלך, ואני זאת ששולטת כאן!

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: