בציעת הפת

כשחותכים חתיכה מהלחם יש להיזהר לא לקחת חתיכה קטנה מדי בקמצנות, ולא גדולה מדי כדי שלא נראה תאוותנים מדי. וגם אם אנו לבד בבית, ואף אחד לא רואה, גם צריכים להיזהר, כי עצם העצירה הזאת, ההתגברות הזאת על התאווה, למרות שהיא לזמן קצר, מפתחת ומחזקת את השליטה העצמית שלנו וכך מורגל כל ילד וילדה יהודיים מרגע היוולדם.

אמנם כשחותכים בשביל מישהו אחר יש לתת לו בשפע כמובן, שלא יחשוב שאנו קמצנים ואז יפחד לקחת בעצמו. בשבת מותר לחתוך חתיכה גדולה גם לעצמנו כי בשבת זו מצווה לאכול.

"שיויתי ה' לנגדי תמיד" – דוד המלך מלמד אותנו כלל גדול בדרך החיים שלנו, לראות את בורא עולם תמיד מולנו, כמו שבני ישראל הרגישו אותו במעמד סיני בכל חושיהם, הם לא רק האמינו בלב, אלא ידעו שהוא כאן איתם, כך אנו צריכים להגיע לכך שאנו מרגישים את השם יתברך, מהרגע שאת פותחת את עינייך בבוקר, הנה השם יתברך ממתין לי, הוא שמח שהתעוררתי, הוא שמח שעכשיו אני אעריך את כל הדברים שהוא נתן לי בכך שאני ישר אתחיל עם ברכות השחר,  וכך עד הרגע האחרון של היום, כששוכבים לישון, אני מדברת עם בורא עולם, אתה כאן לידי, אני הולכת לישון ואני יודעת שעכשיו אני מפקידה את נשמתי רק בידיך, אתה האחראי היחידי. מי שזוכה לחיות כך, זוכה גם לחיות את המשך הפסוק "כי מימיני בל אמוט", אם אבא שלך שבשמים נמצא תמיד לידך, אז ברור שהוא גם תמיד יעזור לך, שתמיד הוא יהיה לצידך להחזיק את ידך כשתצטרכי.

Leave Comment

האימייל לא יוצג באתר.