ברכה על מאפה מעיסה רכה

מאפים ומאכלים מקמח שמכינים מעיסה רכה, וגם לאחר האפיה הם נשארים אווריריים ורכים, כגון פאנקייק, מברכים עליהם "מיני מזונות"  ובסוף "על המחיה". הדבר נכון גם אם אין בהם טעם מתוק, כגון לחם תימני שנקרא "לחוח". אמנם אם אוכלים מהם הרבה, שזה שיעור של קביעת סעודה, הרי יש לברך "המוציא" וברכת המזון.

אך מאכלים שהעיסה שלהם רכה ביותר, ונשפכים ומתפשטים על התבנית או המחבת כשמוזגים את העיסה, כגון עיסה של בלינצ'ס, וגם אין להם צורה של לחם לאחר האפיה, מברכים עליהם "מזונות" ו"על המחיה" גם אם אוכלים מהם הרבה מאוד. יש אומרים שלחוח דק מאוד דינו כמו בלינצ'ס.

——————–

התורה מספרת על הנשים שבאו לעזור במלאכת המשכן "וכל הנשים אשר נשא ליבן אותנה בחכמה" –התורה אומרת שחכמתן של הנשים הייתה בלב!

אכן יש חכמה בראש ויש חכמה בלב. חכמה בראש היא ידע טכני, לדעת שאחד ועוד אחד זה שניים, לדעת שלכעוס זה לא בריא, לקנא לא מועיל וכו'.

אך החכמה בלב היא רגש, חיים, החכמה לקחת את הידע הטכני, את הדברים שקראנו ולמדנו ושמענו בשיעורי תורה, בשיעורי מוסר, ולחבר אותם למציאות, ליישם אותם בחיים האמיתיים שלנו, להתנהגות שלי עם המשפחה, עם הילדים, עם החברות, לא להשאיר הכל בגדר "כן אני יודעת את זה, כבר שמעתי, אני יכולה בעצמי כבר למסור הרצאות…", אלא לבדוק מדי יום, הדברים שאני יודעת שהם טובים בתור דרך חיים, האם אני גם חיה אותם?

חכמת הלב היא להפוך את האמת והאהבה התיאורטיים לחלק מליבנו וחלק מחיינו עם הבורא ועם הסביבה!

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: