דיבור בין ברכה לאכילה

לאחר שמברכים על האוכל אסור לדבר עד שאוכלים ממש שזה אומר גם לבלוע קצת. זה אומר שאם ברכת על קרקר ועוד לפני שהספקת לאכול פתאום ראית מהצד שהילד/החתול (נא למחוק את המיותר) נוגע בתיק היוקרתי שלך, אסור לצעוק עליו עד שתאכלי מעט מהקרקר, וגם תבלעי מעט, למרות שהקרקר יבש ואת ממש ממהרת להגיד משהו כך שהוא אפילו יבש עוד יותר.

מה קורה אם דיברת בטעות?

אם דיברת לפני שהכנסת לפה וטעמת, את צריכה לחזור ולברך.

אם דיברת לאחר שטעמת, אך עדיין לא בלעת מעט, בדיעבד לא חוזרים לברך.

אך אם דיברת על דברים שקשורים לאוכל, כגון שלאחר שברכת נזכרת שאת לא אוהבת קרקר יבש, אז ביקשת שיביאו לך גבינת שמנת פילדלפיה, בדיעבד לא מברכים שוב.

וכן הדין לגבי ברכה על מצוות, כגון מי שברכה על הפרשת חלה וכו'

אישה נוספת בפרשה היא בתיה בת פרעה. כשבתיה הרגישה שכבר נמאס לה מכל השטויות וההבלים שיש בבית המלך, מכל הקניות והמסיבות חסרי התוכן, היא החליטה למלא את חייה בקצת רוחניות, ולכן ירדה לנהר הנילוס לטבול כמו במקווה. שם היא רואה תיבה עם תינוק, ועברה בה מחשבה טהורה, אולי אני אציל אותו..? אז היא מושיטה את ידה לקחת את התיבה. נחמד מאוד, אבל התיבה היתה במרחק 10 מטר ממנה, והיד שלה לא הייתה כל כך ארוכה, אפילו לא קרובה, אז מה היא  מושיטה את היד?? אלא היא אמרה לעצמה, נכון, אני לא יכולה להגיע, זה רחוק וקשה, אבל לנסות אני יכולה? להושיט את היד ולמתוח אותה עם כל הכוחות שבורא עולם נתן לי, אני יכולה? אז זה מה שאני אעשה! והיא עשתה! ומה קרה? בורא עולם עשה לה נס והיא הגיעה אל התיבה! אז נכון, לא תמיד בורא עולם עושה לנו את הנס, אבל זה לא משנה, כי אנו לא נבחנים בשמיים לפי התוצאה בלבד, אלא גם לפי המעשה, לפי הכוונה, לפי הרצון הטוב, ואם היה לנו רצון טוב, אז אצל השם יתברך זה נכתב כאילו גם הצלחנו!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.