הפסקה בתפילת שמונה עשרה

תפילת שמונה עשרה היא שיא החיבור שלנו עם בורא עולם, שאנו ממש עומדים ומדברים עם השם יתברך פנים אל פנים, ולכן כפי שאם היינו עומדים לפני מלכת אנגליה ומדברים איתה וכל המשמר המלכותי עומד מצידנו, לא היינו מפסיקים להגיד שלום לשכנה שעוברת ממול (אבל היינו משתדלים שהיא תראה אותנו כמובן, לא בשביל שהיא תקנא, אלא כדי שיהיה לה לאן לשאוף), כך קל וחומר אלף פעמים שאין להפסיק כשאנו מדברים עם בורא עולם, ולהתעסק בדברים אחרים, כמו קריאת הודעות בטלפון, רמזים לבעל, מבטים כועסים לכיוון הילדים שכל כך טורחים שיהיה לך קל ונעים להתרכז בתפילה, וכן אין לזוז בהליכה כלל, והכי הכי חשוב, לא לדבר באמצע!
אבל מה עושים כשכן צריך…? אז אם הילדים עושים משהו מסוכן, מטפסים על התקרה, מתנדנדים על המנורות וכו' אז ברור שמותר מה שצריך. אבל בשביל דברים פחות גרועים מזה אסור להפסיק, אלא אם כן זה מפריע לך להתפלל, ואז מותר לרמוז בלי לדבר או ללכת מהמקום.

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: