הפרשת החלה מן העיסה

לאחר שמברכים "להפריש חלה" (כל אחת לפי מנהגה) מוציאים חתיכה קטנה מן הבצק, ועדיף לקחת כגודל של זית, שזה בערך קופסת גפרורים, ואז יש שאומרות "הרי זו חלה" או "הרי זו תרומה" על החתיכה שהוצאת ביד.

אפשר גם קודם להוציא את החתיכה ואז לברך, במקרה זה צריך שהחתיכה ושאר הבצק יעמדו בתוך אותו כלי בשעת הברכה, ואם הבצק על השיש או על השולחן ולא בתוך כלי, אז מספיק שהחתיכה נמצאת באותו חדר.

כמו בכל המצוות, אין לדבר מהרגע שאמרת את הברכה עד לרגע שהפרשת את החלה.

את החלה עדיף לשרוף (אפשר בתנור או על הגז אך בתוך נייר כסף – עדיף לרדד אותה כדי שתישרף מהר), אם קשה לשרוף אפשר לעטוף אותה היטב ולזרוק.

—————-

קורח וחבריו החליטו לחלוק על משה רבינו. במהלך השיחה ביניהם משה רבינו אומר להם – אתם הרי לויים, קיבלתם יותר משאר העם, האין זה מספיק לכם? "רב לכם בני לוי"!

וכשמשה רבינו רצה להיכנס לארץ  ישראל, 40 שנה מאוחר יותר, הוא התפלל והתפלל שוב ושוב כדי שהקב"ה ירשה לו, אך בסוף קיבל תשובה "רב לך" – התפללת הרבה, תעצור, אין לך אישור להיכנס.

דווקא באותה לשון שבה משה רבינו דחה את קורח וחבריו, כך הקב"ה דחה את תפילתו, כאילו איזו עונש על זה שמשה רבינו דיבר איתם כך. מדוע? הרי משה רבינו דיבר איתם בכבוד, והם היו הרשעים.

קורח טען שכל העם קדושים כמו משה רבינו ואהרון, ולכן הם רוצים לעשות דברים נוספים שהם כרגע לא זוכים להם. משה רבינו ענה להם – קיבלתם כל כך הרבה קדושה ומצוות, למה לכם להתחיל מריבה עכשיו? תגידו תודה על מה שיש! אבל הקב"ה רמז למשה רבינו, כשסירב לקבל את תפילתו – אתה הרי ממשיך להתפלל ורוצה להיכנס לארץ ישראל, למה? הרי יש לך כל כך הרבה מצוות וזכויות, מה אתה צריך את זה? אה, אתה רוצה להרוויח עוד מצוות, לזכות לעוד שבריר של קדושה? אתה צודק, אבל עכשיו גם תבין מדוע קורח וחבריו לא "הסתפקו" במה שיש, כי בדברים של רוחניות, דברים הקשורים לנשמה הטהורה, אין "להסתפק במועט", אלא השאיפה היא אינסופית! אין לעצור ולהגיד, אני בסדר, יש אנשים במצב גרוע יותר… לא! תמיד שואפים ליותר!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.