הפרשת חלה מבצקים קטנים

ישנו שיעור מינימלי של קמח שממנו צריכים להפריש חלה, אמנם אם לא לשת בבת אחת את כל הקמח הנדרש, אלא לשת כל פעם כמות קטנה יותר של בצק, עדיין אפשר להגיע למצב של הפרשת חלה וזה על ידי אחת משתי אפשרויות:

  1. להניח את בצק הלחמניות צמוד אחד לשני כדי שהן ידבקו כך שאם מפרידים אחת אז היא קצת תולשת מהבצק של הלחמנייה השנייה.
  2. לאחר האפיה להכניס את כל הלחמניות לסל, או שתעטפי את כולן במגבת או בד וכו' כדי שיצטרפו יחד.

יש לשים לב שאם הבצק משמש לסוגים שונים של מאפים, כגון שבחלק מהבצק ערבבת תבלינים או דבש וכו' ובחלק לא, וכעת את מקפידה שהבצק לא יתערבב, אי אפשר כבר לצרף אותם על ידי הקרבת הבצק, ולגבי חיבור לאחר אפיה – יש מחלוקת ולכן יש להפריש ללא ברכה.

————————————-

בפרקי אבות "כך היא דרכה של תורה – פת במלח תאכל וכו' אם אתה עושה כך, אשריך וטוב לך". האם היהודי צריך להסתפק בפת לחם? וודאי שלא, חכמים לא המליצו לחיות חיי צער, כי כל מטרת בריאת האדם היא כדי שהוא יהנה! אלא דווקא הפוך, ללמד אותנו שגם במצב של מצוקה חומרית, כשיש בקושי פת לחם, כשלא מרגישים טוב, כשאת מרגישה שכל העולם נגדך כולל החברות והמשפחה, גם אז את יכולה להפוך את זה דווקא לניצחון מוסרי, ניצחון נפשי שיגרום לך עונג ושמחה, וזה על ידי ההכרה  שתענוגי החומר הם אפסיים לעומת תענוג הרוח, כמה הנאה את יכולה לקבל מסטייק טוב לעומת ההנאה שאת מקבלת מכך שהילד שלך הצליח במשהו שמאוד היה חשוב לך, ההרגשה הטובה שאת מקבלת כשעזרת למישהו נצרך?! וגם להיפך, אפילו העשיר הגדול, אם הצליח להבין את הנאת הנפש, הוא יהיה כל כך מרוכז ועסוק בכך עד שכל עושרו ייחשב בשבילו לא יותר מפת לחם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.