וכל מעשיך יהיו לשם שמיים – הייתכן?

רבי יוסי אומר: וכל מעשיך יהיו לשם שמיים.

שמעת? כל מה שאתה עושה יהיה לשם שמיים. לא מדובר על התפילין שאתה מניח בבוקר. גם לא על צום יום כיפור. מדובר על העוגה או הסטייק שאתה אוכל בשבת! כשאתה אוכל, אל תחשוב שזה טעים, אלא שזו מצווה כמו לצום ביום הכיפורים… זה אפשרי??

אבל אם כתוב, אז סימן שזה אפשרי. איך עושים את זה?

הדברים שאמר רבי יוסי, וכל מעשיך יהיו לשם שמיים, הביא אותם בספר מסילת ישרים סדר הויכוח, כשהחסיד שואל את החכם האם יודע מה חובות הלב כלפי בורא עולם ,ומה הכוונה והמחשבות המתלוות למצווה, ועל זה ענה לו החכם, בטח שאני יודע, כמו שאמרו חכמים "וכל מעשיך, יהיו לשם שמיים", כך שאני לא צריך ללמוד מוסר, העיקר שאני מכיר את האימרא הזאת… והחסיד שם הפך את החכם לבור ועם הארץ כשהראה לו בכמה דקות עד כמה המאמר הזה של התנא, עמוק ומקיף.

עזרה ראשונה וטיסה לשוויץ

אבל אני אתן לך טיפ, לא שלי, של השל"ה הקדוש, וזה מעין טיפול מהיר לכל תחומי החיים, שיעזור לנו להתקרב להשגת המטרה, שיהיו כל מעשינו לשם שמיים.

ועוד לפני זה אני אגיד, שמי שלא עושה כך, הוא טיפש גמור, ותבין טוב למה: נניח שאתה רוצה לטוס לשוויץ, תמיד חלמת לראות את הפרות שמהן מכינים שוקולד, רועות באחו הירוק על רקע הרים מושלגים. אתה בודק מחיר כרטיס, 450$. פתאום אתה רואה בעיתון מודעה, דרושים "בודקים". מה לבדוק? חברת התעופה החליפה את המושבים במחלקה הראשונה, ולפני שיוצאים איתם לשוק, רוצים שאנשים יטוסו במטוס ויחוו את דעתם. נשמע טוב… לאן טסים? יש גם שוויץ! זה יום המזל שלך… אתה מתקשר, מה התנאים? עונים לך – אתה טס במחלקה ראשונה, במהלך הטיסה תשים לב איך המרגש, נוח לישון, זווית ההטיה מספיקה וכו' טיסות חזרה יש כל יום, כך שאתה יכול להישאר בשוויץ כמה שתרצה, ובחזרה תמלא שאלון על החוויה בטיסה ולאחר מכן תקבל תשלום, תשלום גבוה, כי הרי לא היית כמה ימים בבית בשביל המשימה הזאת…

מה אתה אומר? דמיוני מדי? אולי. אבל איזה טמבל אדם צריך להיות בשביל להגיד, לא שווה, למה שאני אטרח להגיד להם איך הרגשתי, זה יגזול לי כמה דקות, לא שווה, עדיף לשלם את כרטיס הטיסה ולא לקבל שום תשלום בסוף, העיקר שאני לא אצטרך לחשוב על זה שאני כרגע בודק עבורם את המושבים!

גם אתה בטיסה

עכשיו בוא נראה, אתה אוכל בשבת. נהנה, האוכל טעים? וודאי. אומר השל"ה הקדוש,שלפני האכילה בשבת, תגיד "זה לכבוד שבת קודש", וכך האכילה תהיה קדושה. אתה יכול במשפט אחד  וכמה שניות של מחשבה להפוך את הטיסה היקרה לעבודה משתלמת שלא רק שאתה נהנה בה, אלא גם משלמים לך על זה בסוף הטיסה!

אז ברור למה אמרתי שצריך להיות טיפש כדי לוותר על זה.

אבל עדיין יש שאלה, איך זה שיפר את המצב? הרי שאלנו בהתחלה כיצד אפשר להנות מקינוח טוב ולהגיד שזה בגלל המצווה, הרי זה שקר, ומה עוזר לי עכשיו גם להגיד את זה בפה, שזה לכבוד שבת?? זה שקר אפילו יותר גדול!

דיני קניינים

איך עושים קניין לפי ההלכה? מתי חפץ הופך להיות שלך?

כשהוא הבטיח לך? לא, הבטחה זה לא כלום, אולי הוא בסדר כשהוא מבטיח ולא מקיים, אבל זה לא הופך את החפץ לשלך.

כששילמת? לא. הוא יכול להחזיר את הכסף והחפץ יישאר שלו. זה לא בסדר, אבל זה לא העניין כרגע.

כשלקחת את החפץ לרשותך? גם לא, כי אם ראיתי אצלך בבית אגרטל יפה והוצאתי אותו בשקט מביתך מבלי שתראה והבאתי אותו אל ביתי, וודאי שאין האגרטל הופך להיות שלי.

אז מתי? בוא ניקח דוגמה אחת, כשהאדם השני רוצה למכור, סיכמנו על המחיר והתנאים ואז לקחתי את החפץ לרשותי. במקרה הזה, אם אעמוד בכל התנאים אז וודאי שהחפץ שלי כבר מרגע הנתינה, וזה לא דומה לגנב שאצלו לקיחת החפץ לא מועילה, כי לא הייתה הסכמה מצד בעל החפץ המקורי.

הכובע

עכשיו תשמע מקרה. אתה הולך לבית הכנסת כשעל ראשך כובע חדש. עומד לידך מישהו בבית הכנסת, מסתכל על הכובע, ואומר לך

"ידידי, איזה כובע יפה…".

אתה מרגיש טוב דווקא, וודאי, זה הרי בעצמך ייצרת את הכובע… לא משנה, אבל עדיין אתה חושב לעצמך, אני לא רוצה להתגאות, אבל אני יודע לבחור כובעים…

עוד דקה חולפת, והלה שוב פונה אליך ואומר, "זה ממש כובע מיוחד, לא ראיתי כזה כובע…"

אתה חושב לחצי שנייה, "הוא קצת מגזים לא…?" אבל ממשיך הלאה עם המחשבות, יופי, יש לי כובע מיוחד.

לאחר דקה שלימה, הנ"ל שוב פונה אליך, "בכמה אתה מוכר אותו?"

ואתה עונה "הכובע לא למכירה"

אבל הוא ממשיך לשאול, וללחוץ, ואתה כבר מתחיל להיות מוטרד.

ואז קורה התפנית. האדם הנ"ל מוציא את הכלי המשכנע, אקדח, מכוון אליך, "אתה מוכר את הכובע או לא?!"

ואתה עונה "וודאי, למה לא ביקשת קודם…"

הוא מוציא שטרות, לוקח את הכובע ויוצא משם.

טוב, לאחר סיפור ארוך שהתברר שהאקדח היה מפלסטיק והוא סתם צחק, ובוא נדלג על הכל ונגיע לבית הדין. אתה רוצה את הכובע בחזרה!

אומר לך הדיין: מכרת לו את הכובע. הרי למדנו שאם אחד רוצה למכור והשני לקח לעצמו את החפץ ועמד בתנאים, שבמקרה שלנו זה התשלום, המכירה חלה.

ואתה אומר, מה זאת אומרת?? הרי למדנו שאם בעל החפץ לא הסכים אז המכירה לא חלה, וכאן לא הסכמתי, הייתי אנוס!

אומר לך הדיין, נכון, אבל כתוב בגמרא "תליוהו וזבין – זביניה זביני" – אם תלו אדם על חבל ואיימו עליו שאם לא יסכים למכור הם מזיזים את הכסא מתחת רגליו, והוא הסכים – המכירה חלה!

ומדוע באמת?

כי אנו אומרים שמן הסתם הוא הסכים למכירה כדי לא לאבד את חייו.

מה? אבל האדם עומד מולנו בבית הדין וצווח "אני לא הסכמתי, אני סתם אמרתי כדי שלא יהרוג אותי!!"

יש נקודה פנימית מחברת

נכון, אבל חכמים ידעו שבעומק נשמתו, כל אדם מוכן לוותר על הרכוש, במיוחד כאן כשהוא מקבל את מחיר החפץ, כדי להרוויח את חייו. והוויתור הזה הרי הוא ההסכמה למכירה. אז נכון שהגורם לוויתור היה אונס חיצוני, משהו הכריח אותו, אך כשזה הגיע לרגע שהוא אמר "מסכים", זו הייתה האמת.

עכשיו נחזור לעוגה שלך בשבת. אתה אומר "לכבוד שבת קודש". אתה לא באמת מתכוון, אתה חייב להגיד כי אתה חייו לעשות את כל מעשיך לשם שמיים, אבל זו לא אמת. אבל עכשיו אנחנו מבינים שלמרות שהסיבה החיצונית להגיד את זה נכפתה עליך, אך בעומק נשמתך בוודאי שאתה מוכן לוותר על הכל כדי להרוויח את חייך, אז יש נקודה בנשמה שמסכימה למשפט הזה שאמרת, גם אם אתה בטוח שלא הסכמת לזה בלב שלם!

ידידי, אתה יכול בפעולות קטנות להרוויח את חייך, פעמיים! גם טיסה לחו"ל וגם לקבל על זה תשלום, לא חבל להפסיד??

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.