זכר למחצית השקל

בזמן בית המקדש היה קרבן יומי שהיה שייך לכל עם ישראל, כולם תרמו פעם בשנה סכום של מחצית שקל העשוי מכסף, ומזה קנו את הקרבנות של כל השנה. כל שנה בתחילת חודש ניסן היו קונים מחדש את הקרבנות לשנה הקרובה, ולכן היו אוספים את השקלים בחודש אדר.

כיום שאין לנו בית מקדש, נהגו לתת זכר למחצית השקל לעניים, ובמיוחד לאלו שעוסקים בתורה בבתי המדרש, שהם מעין בית מקדש קטן.

גודלו של מחצית השקל הוא בערך 9 גרם של כסף, שזה בערך  25 שקלים. מי שאין לו מספיק, יכול לתת מטבע של חצי שקל.

נהגו לתת גם על ילדים, ויש שנותנים גם על עוברים.

יש לשים לב כשנותנים את הכסף לא לקרוא לזה "מחצית השקל" שזה כמו הקדשה לבית המקדש, אלא "זכר למחצית השקל"

הפרשה מדברת הרבה על עניים, אולם התורה גם רומזת "את העני עמך" – כמו שחייבים לזכור את העניים, גם צריכים לזכור את העני שעימנו, שזאת הנשמה שנמצאת בגופנו ממש, ואף על פי כן אנו שוכחים ממנה כל כך הרבה פעמים. וזו העניות הכי גדולה, כמו שאומרת הגמרא "אין עני אלא בדעת" – מי שאין לו דעת להבין ולחשוב על החיים, תכליתם, משמעותם, הוא העני הכי גדול שיש, והדרך היחידה להשיג דעת היא על ידי לימוד התורה, שהיא זאת שמכריחה אותנו לעצור לפעמים, להתבונן, מה אני עושה? איך המעשים שלי? איך אני מתנהגת לאחרים? איך אני מתנהגת עם בורא עולם? ולכן חייבים לקבוע זמנים ללכת לשיעורים, לקרוא בבית, לשמוע שיעורים מוקלטים וכו', וכל שכן שחייבים לדאוג שהבעל וילדים יעשו זאת, שהרי לאישה יש בינה יתירה, ובידייך הכח לדחוף ולעודד אותם!

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: