חמץ שנתקע

חמץ שתקוע בחורים של הפריזר וכדומה (מעניין מה חשבו הממציאים של המקרר שיקרה עם הפירורים שנופלים לשם..?), לנקות כמה שאפשר, אם יכולים לשפוך חומר ניקוי בלי להרוס את המקרר או לשים כיסוי ניילון או נייר כסף, בכל מקרה, אין איסור בחמץ שאי אפשר להגיע אליו, רק סתם צריכים להיזהר שהוא לא ידבק לאוכל שלנו בטעות, ולכן אם הילדים השליכו איזו עוגיה מאחורי ארון הספרים העתיק שלך שלא זז ממקומו בשלושים שנה האחרונות ואת לא רוצה להזיז אותו כדי שלא יתפרק, אז אין צורך להזיז אותו, כל עוד אין חשש שתזיזו אותו בפסח.

כל פריט ופריט בליל הסדר הוא סימן בעל חשיבות. ולכן לדוגמה כשאוכלים מרור טובלים את החסה בחרוסת, שהחסה היא המרור והחרוסת היא זכר לטיט שבו היו מעבידים את היהודים במצרים. ומה הקשר בין חרוסת מתוקה לטיט? לרמוז לנו כמובן, שגם הטיט, העבודה הקשה, הדברים שנראים לנו כמו עונש, גם הם מתוקים בשרשם, מאחורי המסך מסתתרת תכלית מתוקה, אלא שצריכים להמתין לתוצאה הסופית ולא לברוח באמצע ההצגה, ולכן גם המרור עצמו הוא "חסה", "חס – ה'", שה' יתברך חס על עם ישראל גם כשהם חשבו שהם זרוקים לבד במצרים בלי עזרה והשגחה מבורא עולם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.