יין שמזג גוי

בימי קדם נהגו עובדי עבודה זרה להקריב יין לפני האלילים שלהם, ויין זה נקרא יין נסך, והוא אסור מהתורה בהנאה וכל שכן שאסור לשתותו. חכמים גזרו על כל יין שנגע בו גוי שיהיה דינו כמו יין נסך וזאת כדי למנוע ממסיבות שכרות וקירוב מדומה. לכן, כל  יין שנגע בו אינו יהודי, או אפילו לא נגע, אלא רק מזג אותו לכוס או הזיז את הכוס כשיש בה יין או שפך לתוכה מים וכו' אסור ליהודי לשתות את היין הזה או להנות ממנו, ויש לשפוך אותו לשירותים. אמנם יש הבדל בימינו בין הדתות השונות. הנוצרים למשל ממש עובדי עבודה זרה, שהם הרי משתחווים לישו ומאמינים שהוא אלוהים, ולכן היין שלהם אסור בהנאה לגמרי. המוסלמים לעומת זאת, לא עובדים עבודה זרה, ולכן הסכימו הפוסקים האחרונים שאם מוסלמי נגע ביין, אסור לשתות אותו, אך מותר ליהנות ממנו, כגון לתת אותו לגוי אחר במתנה או למכור אותו.

"ויהי בשלח פרעה את העם" חכמים אומרים שהמילה "ויהי" היא מילת צער, כמו וי, וי. מדוע צער? כי למרות שפרעה שלח את העם בעל כרחו, הכותרת הראשית בעיתונים הייתה "ויהי בשלח פרעה" – כאילו פרעה הוא זה שהחליט לשלוח, כאילו יש לו את הכח לשלוט ולהחליט. אם כן, למה התורה כתבה את הפסוק עם המילים האלו? כדי ללמד אותנו, שגם לאחר 3300 שנה הכותרות בעיתונים יהיו זהות, רק שמות שונים, נשיא מדינת X אישר לישראל סיוע מדיני, וראש ממשלת מדינת Y גינה את מדינת ישראל והזהיר אותה שאם… וכולנו קוראים, מאמינים, לפעמים נלחצים, דואגים… ומה האמת? בדיוק כמו במצרים, כמו בתיאטרון בובות של ילדים, כל הבובות זזות, מדברות, פועלות, אך באמת יש חוטים מאחורה שמזיזים אותן, ומישהו מושך בחוטים, יש בורא עולם שהכריח את פרעה לשלוח את ישראל, ואותו בורא עולם הוא שקובע האם הנשיא ההוא או ראש הממשלה הזה יאהב אותנו. ומה כן בידים שלנו? לאהוב אחד את השני, לאהוב את השם יתברך, וממילא הוא יעשה שכולם יאהבו אותנו.

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: