לא לנהוג ביזיון באוכל

 

אסור לעשות באוכלים שימוש שגורם לכך שהם לא יהיו ראויים למאכל, כגון לזרוק פירות והן נופלים לתוך הבוץ או למקום מלוכלך שאי אפשר לשטוף אותם לאחר מכן, או למעוך את האוכל, או לנגב משהו שנשפך בעזרת חתיכת אוכל אחרת או לשתות מעל אוכל בצורה שיכולים להישפך נוזלים ולהשחית את האוכל.

אין לזרוק אורז או חיטים לסימן ברכה על חתן וכלה וכו' אלא אם כן המקום נקי ואפשר לאסוף את החיטים או האורז מבלי שידרכו עליהם.

סתם שימוש שלא מקלקל את האוכל, מותר.

יוצא דופן הוא הלחם, שאותו אסור לזרוק גם אם הוא לא מתקלקל, ולכן כשמישהו מבקש לחם או שמחלקים את חלת השבת אין לזרוק אותה באוויר כמו צלחת מעופפת, אלא להעביר בכבוד על צלחת וכו'.

—————–

למרות שמשה רבינו ידע שהוא הולך להיפטר מהעולם לאחר המלחמה עם מדיין, עדיין הוא הסכים לצאת ולקיים את המצווה הזאת מייד, למרות שבכך הוא מפקיר את חייו. עם זאת, מעניין לראות שמשה רבינו לא יצא בעצמו למלחמה כפי שהיה נוהג בעבר, אלא שלח את פנחס בתור ראש הצבא. מדוע? אם הקב"ה ציווה אותך, מדוע אינך מקיים את המצווה כפי שנדרש?

פשוט מאוד. כשמשה רבינו ברח ממצריים הוא הלך לגור במדיין, ושם התחתן וחי שנים רבות. משה הרגיש שזו תהיה כפיות טובה להילחם עם האנשים שאצלם הוא גר והתחתן. ומה עם ציווי הקב"ה? משה הבין בליבו הטהור שלא ייתכן שהקב"ה יצווה עליו להיות כפוי טובה, ולכן וודאי שהקב"ה התכוון שיצאו למלחמה, אך לאו דווקא משה בעצמו, אלא אפשר לשלוח מנהיג אחר.

להפקיר את החיים הוא מוכן, אך להפקיר את הכרת הטוב?? זה לא!

יש הרבה אנשים בעולם שמעצבנים אותך, אך תחשבי, הרי חלק מהם זה חברות שישבת אצלן בבית, ברכת על האוכל, הקשבתם לשיעור תורה ביחד, סיימתן ספר תהילים ביחד וכו' וכל שכן לגבי הבעל, ההורים, כמה הכרת הטוב אנו חייבים לכל אחד ואחד, האין זו סיבה מספקת לפרגן מעט לשני??

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.