מליחה בשבת

חכמים אסרו לשפוך מלח על מאכלים בשבת כי זה נראה כמו מעבד וכובש כבשים, שהרי המלח מוציא את הנוזלים מהאוכל, וגורם לו להתבשל. לכן אסור לחתוך פרוסות צנון ולמלוח אותן, אלא צריכים לקחת חתיכה אחת, לטבול במלח ולאכול ישר, לפני שהיא תספיק להוציא נוזלים.
אך לא אסרו אלא דברים שיש דרך לכבוש אותם, דברים שמוכרים בסופר בקופסאות שימורים בתור מלוחים, כמו מלפפון, תירס, פלפלים וכו', אך דברים שאין דרך לכבוש, לא אסרו למלוח, ולכן אין בעיה לתת מלח על צלחת עם תבשיל, וכן מותר לתת מלח על עגבניות חתוכות, שהרי אין דרך למכור קוביות עגבניה משומרות.
מה עושים עם סלט כרוב וגזר, שכן יש דרך למכור אותו בתור חמוצים? אם שופכים על הסלט איזה משהו שיחליש את כח המלח, כגון שמן זית או מיץ לימון, אז מותר למלוח, לכן עדיף לשים בכל סלט שמן זית או לימון ואז למלוח.
סוכר מותר לשים על הפירות, לא נאסר אלא מלח או חומץ חזק.
עשיו מוכר את הבכורה ליעקב, מה הוא צריך אותה בכלל, מי בכלל מאמין שיש משהו ? מעניין שבהמשך הפרשה, כשיצחק מברך את יעקב, ואז עשיו שומע שיעקב "גנב" לו את הברכות, הוא צועק "צעקה גדולה ומרה עד מאוד"! לא סתם מתעצבן, אלא כמו אדם שהפסיד עכשיו את כל כספו בהתרסקות הבורסה. מה קרה? זה רק ברכות, אתה הרי גם לא מאמין בבורא עולם, אתה לא מאמין שיש משהו רוחני, אז מה יש לך עם הברכות שהן בסך הכל דבר רוחני? אלא גם עשיו ידע טוב מאוד שהברכות של יצחק אבינו פועלות, והן שוות הרבה מאוד, אז למה הוא מכר אותן? כי מה לעשות, כשיש צלחת עם אוכל טעים מול העיניים מוכנים למכור את כל העולם, אחר כך נזכרים שזה לא היה שווה את זה…

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: