נח

צעד קטן לאדם. צעד גדול לאנושות?

 ואלה תולדות נח נח צדיק תמים היה בדורותיו. יש מרבותינו שדורשים אותו לשבח, ויש שדורשים אותו לגנאי וכו'. מה השבח הגדול אצל נח? שאם נח הצליח להינצל אפילו כשכל העולם נימוח במבול, הוא חייב להיות משהו מיוחד, כי אנחנו יודעים שכשיש צרה כלל עולמית, גם הצדיקים לא ניצולים. ומה הגנאי? שהתורה כותבת שדווקא "בדורותיו" היה צדיק, יחסית לכל הרשעים שהיו באותו זמן, אך יחסית לאברהם אבינו אולי לא היה נחשב צדיק.

אך באמת לא מובן מה ראו רבותינו לומר כן, אם אפשר לדרוש לשבח, למה לדרוש לגנאי?

ועוד, התורה הרי באה לספר את תולדות נח, שזה הילדים שנולדו לנח, אז היה צריך לכתוב ואלא תולדות נח, שם חם ויפת וכו', אך במקום זה כותבת לנו שנח איש צדיק תמים היה. אז אם אתה רוצה לספר לנו שהוא צדיק, תתחיל את הפרשה בכך שהוא צדיק, ואחר כך תכתוב את מי הוא הוליד.

ייבשת ביצות לאחרונה?

אלא בא לומר דווקא להיפך. אחד מהיצרים הבסיסיים באדם הוא לדעת שהוא השאיר כאן בעולם הזה משהו.  התורה באה לומר לנו שהתולדות האמתיות, התועלת שאדם נותן לעולם, זה לא מה שאנחנו רגילים לחשוב. כשאדם נפטר נוהגים לספר מה הוא עשה בחייו, איזה משפחה השאיר אחריו, איזה בניינים בנה, איזה ביצות ייבש, איזה מדינות כבש ואיזה המצאות המציא, בקיצור, כל "התרומה" שלו לעולם. אבל מה האמת? שהתולדות האמתיות של הצדיק, התרומה הכי גדולה שהוא יכול לתת לעולם ולמין האנושי, הם המעשים הטובים שלו, ההשפעה הטובה שלו, המידות המתוקנות, הדוגמא האישית שהוא נותן כדי להזכיר למין האנושי שהם נולדו בתור בני אדם ולא בתור חיות פרא שעסוקות במרדפים אינסופיים אחר החומר והתאוות.

ובזה שהתורה כתבה לנו דווקא כאן בפסוק זה פעמיים "נח נח", באה לרמוז לנו את מה שאמרו רבותינו, שאפשר לדרוש לשבח או לגנאי. מצד אחד התולדות של נח הם "נח" – הוא עשה נח לעולם, נחת רוח וטובה, למה? כי צדיק תמים היה בדורותיו, אלא התולדות שלו שעשו נח לכל הדור. ומצד שני התולדות של נח הוא "נח" – הדבר היחיד שיצא טוב מנח, זה "נח", רק לעצמו הוא הואיל, רק הוא ניצל, הוא ובניו כמובן. למה? כי אם התולדות של האדם הם רק מה שאנחנו רואים, שיש לנח בנים ובנה מאה עשרים שנה את מגדלי התאומים, אה סליחה, תיבה גדולה, אז באמת אין תועלת לכל העולם.

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: