נטילת ידיים ללחם

לאחר שנוטלים את הידיים, יש להזדרז ככל האפשר לברך על הלחם, וכן יש להימנע מהיסח הדעת מהידיים, ולכן מי שכבר נטלה את ידיה וממתינה  לשאר הסועדים, אין להתעסק בכל מיני דברים כמו לקרוא מה כתבו היום בהלכה היומית כי זה הזמן הכי מתאים, ולא להציץ מה כתוב בעיתון (זה מה שהיה כתוב אתמול ולפני שנה, רק התאריך שונה) אלא להמתין בסבלנות (הזדמנות לתיקון המידות) עד שכולם יסיימו…

גם אין לדבר (כן, ממש לשתוק, משימה קשה ביותר) בין הנטילה עד לאכילת הלחם. מי שבדיעבד דיברה בין הנטילה לברכת המוציא לא צריכה ליטול שוב…

מה היה הדבר המיוחד במשה רבינו שבזכותו הוא הפך למנהיג העם? גדי אחד ברח מהעדר ומשה רדף אחריו, והגדי נעצר ליד מעיין לשתות, ומשה רבינו, במקום לכעוס על הגדי שגרם לו לרדוף אחריו בחום של המדבר, ו"לחנך" אותו באיזה אגרוף, אמר לעצמו, מסכן הגדי, גם היה צמא, ו עכשיו הוא גם עייף מהריצה… אז משה רבינו נשא אותו על כתפיו בחזרה לעדר! כשבורא עולם ראה שמשה יודע לרחם על המסכנים, אמר, זה ראוי להנהיג את בני! אנו לא רודפים אחרי גדיים במדבר, אך גם לנו מזדמנים הרבה מקרים במהלך היום שבהם אנו יכולים לפתח את מידת הרחמים והרגשת הזולת, לתת לשני הרגשה שהוא חשוב, להקשיב לצער של הילד במקום לזלזל בו, אפילו אם רק התפרק לו הלגו או נשבר לו משחק שעולה שקל, להבין שאם משהו מטריד את החברה שלי, גם אם זה נראה לי כלום, ואיזה שטויות מעסיקות אותה… עדיין זה מטריד אותה, ועלי מוטל התפקיד לעזור לה ולא לשפוט אותה, להבין את הקשיים ולנחם אותה כמו שאנו מצפים מבורא עולם שישמח אותנו!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.