נטילת ידים למיני מזונות

על מיני מאפים אפשר לקבוע סעודה בתנאים מסוימים.
למשל, אכילת פיצה, בורקס, קרואסון, עוגה (מבצק) וכו' אם אוכלים כמות של 220 גרם בערך, זה נחשב כבר כמו סעודה, ויש ליטול ידים לפני ולברך ברכת המזון.
אם המאפה הוא דבר  שדרך העולם לקבוע עליו סעודה לפעמים, כמו לחמניה מתוקה או בורקס, לפי הספרדים עדיין צריכים לאכול 220 גרם, אך לפי האשכנזים אם אכלת ביחד עם הלחמניה עוד מאכלים אחרים הם מצטרפים לכמות של 220 גרם.
לסיכום: אם הגישו בחתונה לחמניות מתוקות, לפי הספרדים צריכים לאכול 220 גרם לברכת המזון, אך פחות מכן לא צריכים ברכת המזון, גם אם אכלת כבש שלם (לצמחונים: כבש מסויה), אך לפי האשכנזים כל האוכלים מצטרפים.
במקרה ואנו מתכוונים לקבוע סעודה כנ"ל, אז לפי הספרדים אז נוטלים ידים בלי ברכה ומברכים מזונות ובסוף ברכת המזון, לפי האשכנזים נוטלים ידים עם ברכה, ומברכים המוציא.
חכמים מאשימים את אדם הראשון שהיה כופר. הייתכן שיציר כפיו של בורא עולם, שדיבר איתו וראה מלאכים בגן עדן, יכפור בבורא עולם, איפה ראינו שהוא כפר בכלל? אלא חכמינו התכוונו לתשובה שלו, כששאל אותו בורא עולם, למה אכלת? היה צריך לענות, ממש היה בא לי ולא הצלחתי להתגבר, סליחה… ומה הוא ענה? האישה שנתתה לי אשמה! (פעם הבאה שהבעל מאשים אותך במשהו תלמדי עליו כף זכות, הוא אומר פסוק מהתורה…) במקום להגיד תודה שבורא עולם יצר אתכם זוג, אתה זורק עליו את האשמה? אתה בראת אותה אז זו לא אשמתי…? כפיות טובה כזאת היא שווה ערך לכפירה בעיני חכמינו, כי אדם שלא יודע להכיר תודה אף פעם לא ליוכל הנות מכל הטוב שבורא עולם נותן לו!

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: