נטילת ידים לסעודה

על לחם שמברכים עליו "המוציא" נוטלים ידים, אם מתכוונים לאכול יותר מגודל של ביצה (שזה בערך 54 גרם), אז מברכים על נטילת הידים, אם מתכוונים לאכול פחות מכביצה, אז נוטלים ידים ולא מברכים, ואם מתכוונים לאכול פחות מכזית (שזה בערך 27 גרם) אז לא חייבים ליטול ידים כלל.
גם כשאוכלים מאכלים רטובים, כגון ששוטפים פרי והוא עדיין רטוב, נוטלים ידים אך בלי ברכה, לכן אם לא בא לך ליטול ידים עדיף שתנגבי את הפרי קודם.
גם אם הידיים נקיות עדיין צריכים ליטול אותן, כי הנטילה מטרתה לטהר את הידיים ולא לנקות אותם לפי הנחיות משרד הבריאות.
בפרשה כתוב שהאשה ראתה שעץ הדעת שממנה אסור היה לה לאכול "טוב העץ להשכיל", אז אם הוא טוב להשכיל אז כנראה שכדאי לאכול. איך היא יכלה לראות שהוא "טוב להשכיל"? ודאי שהיא לא יכלה לראות, אלא מכיוון שכתוב בתחילת הפסוק "כי תאווה הוא לעיניים", אז כבר התעוררה אצלה התאווה לאכול, אבל הרי לא נעים להגיד שאוכלים משהו רק כי הוא טעים, מה אנחנו בהמות? אז היצר הרע עזר לה למצוא תירוץ אינטלגנטי: "העץ הזה משכיל". גם כשיש לנו סיבות מאוד טובות לתרץ את מעשינו, צריכים לבדוק, האם לפני שקיבלתי את ההחלטה, באמת חיפשתי את "טוב להשכיל", או שהיה כאן מניע נסתר "כי תאווה הוא לעיניים"?

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: