ספק בברכת המזון

ברכת המזון היא הברכה היחידה שהיא מהתורה, וגם זאת רק בתנאי שהאדם שבע לאחר האוכל, כמו שכתוב בפסוק "ואכלת ושבעת וברכת את ה'", ולכן בספק ברכת המזון, אם האדם שבע והוא לא זוכר אם ברך או לא, חייב לברך שוב, אך אם אינו שבע, שאז ברכת המזון היא רק מתקנת חכמים, אינו מברך במקרה של ספק.
לגבי אשה, יש לנו מחלוקת האם גם היא חייבת בברכת המזון מהתורה, וכמו כל מחלוקת בדיני ברכות, אנו פוסקים להקל, ולכן אין לחזור ולברך. אמנם מכיוון שיש כאן ספק מהתורה, כדאי מאוד שתאכל עוד לחם ואז תברך ברכת מזון.
בפגישה בין יעקב לעשיו, מאוד מעניין לראות את ההבדלים בינהם. למרות שהם לא נפגשו מעל עשרים שנה, הדבר הראשון שעשיו רואה זה לא את יעקב אחיו, לא את המחנה, לא את הילדים, אלא "וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַנָּשִׁים כו' מי אלה?" – זה הדבר הראשון שמעניין אותו, נשים! ואילו יעקב אבינו מה ענה לו? אמר לו, אתה רואה נשים? כסף? הנאות של עכשיו? אני רואה תכלית ועתיד: "הילדים אשר חנן אלוקים" – אנו מסתכלים על העתיד, על הילדים. נכון, יש לי הרבה דברים, רכוש, כסף, אבל מה המטרה שלהם? הנאה בהמתית כמו שאתה מבין? או הנאה תכליתית שנותנת אושר וסיפוק? אני חושב על איך באמת נהנים מכל הדברים הטובים, וזה על ידי זכירה "אשר חנן אלוקים" – ה' נתן לנו הכל במתנה עם מטרה!

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: