פרשת ויצא

ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה.

אבל הוא לא הלך לחרן בכלל, הוא נסע לבית המדרש ללמוד ארבע עשרה שנה ורק אחר כך נסע לחרן, אז איך התורה אומרת שנסע לחרן?? זה כמו שאני אגיד שאני יוצא מבני לכיוון ירושלים לבקר בכותל, אני יוצא לדרך, רק בדרך חותך ימינה ביציאה של נמל תעופה בן גוריון, לוקח טיסה לניו יורק לארבע עשרה שנה ואחר כך כשאני נוחת אני ממשיך לכותל, על זה אפשר להגיד שנסעתי מבני ברק לירושלים לכותל??

אבל כן, רואים מכאן שהכל הולך לפי כוונת הלב. אם אני נוסע מבני ברק לירושלים ונכנס בדרך לתחנת דלק, או אפילו יוצא בדרך למודיעין כדי להביא משם משהו שאני רוצה להוביל לחבר שלי שגר בירושלים, על כל זה עדיין אפשר להגיד "אני נוסע לירושלים", כי מה באמת העיקר כאן? ירושלים, אלא שהייתי צריך לסדר כמה דברים בדרך שהם חלק מהנסיעה עצמה. כאן יעקב התכוון לעשות מה שביקשו ממנו הוריו, לנסוע לחרן, אבל כדי שהוא יוכל להסתדר בחרן עם כל הפריצות והטומאה הוא חייב לעצור בדרך למלא דלק, אז הוא ישב ללמוד תורה ארבע עשרה שנים, והתורה מחשיבה לו את הכל כאילו הוא נסע לחרן!

לאיזה כיוון הלב שלך מסתכל?

גם אנחנו, נוסעים לירושלים, עולים להר הבית לכותל, ודאי, ה' דורש מאיתנו להתעלות ולהתקדש כל יום וזה מה שאנחנו רוצים לעשות. אבל בדרך  יש לנו סידורים, אנחנו אוכלים שותים עובדים אשה ילדים חברים קונים עוברים נוסעים וכו'. רגע, איפה ההתקדשות כאן? כמה זמן אתה בבית המדרש כל יום? היית אמור להיות מבוקר עד ערב לא? בוא נבדוק. אם הכוונה שלך בלב היא לעלות כמו שבורא עולם אמר, אלא שאתה חייב לעצור בדרך לעשות כמה סידורים שהם רק חלק טפל מהנסיעה ליעד העיקרי, אז שייך להגיד "אני עושה את רצון ה' ועולה!", אבל אם הנסיעה ליעד המבוקש היא רק חלק טפל מהחיים שלך, ודווקא הסידורים הם אלו שמעניינים אותך תמיד, והם אלה שתופסים את רוב תשומת הלב והשמחה שלך, ואם היית יכול להיפטר מהנסיעה כלל ורק לעשות את הסידורים, אולי זה היה עדיף לך, אז יקירי, נראה לי שיש כאן איתות פנימי, איזה סימן שאתה צריך לשנות מסלול, לשנות תפיסה.

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: