תענית אסתר

בי"ג באדר חל צום תענית אסתר, שזה הצום שצמו כל בני ישראל לפני יום פורים כדי להצליח במלחמה נגד אויביהם. כמו שאר התעניות (חוץ מיום הכיפורים וט' באב) מי שבהריון או מניקה פטורה מהתענית, וכן מי שחולה קצת. מכיוון שהצום הזה הוא לא יום עצוב כשאר התעניות, מותר לעשות בו הכל כבכל יום רגיל, כגון לשמוע בו מוזיקה לשמוח וכו'.

במוצאי הצום קוראים את המגילה, ולכתחילה עדיף לא לאכול לפני קריאת המגילה, אלא אם כן יש צורך גדול, כגון מי שמרגישה חלשה וכו' או שממתינה לקריאת המגילה במניין של נשים שהוא מאוחר יותר וכו', ואז מותר לאכול לחם או מזונות עד גודל של ביצה, וכן פירות ודברים קלים.

הגמרא שואלת האם המן הרשע מוזכר בתורה בחומש? ועונה הגמרא שכן, בפרשת בראשית, כשאדם וחוה אכלו מעץ הדעת ובורא עולם שאל את אדם הראשון "המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת?".  ומה בדיוק הקשר? הרי שם זו מילה אחרת בכלל! בגלל שהאותיות דומות זה אומר שהמן הרשע מוזכר בתורה?! וודאי שלא, אלא הגמרא רוצה לרמוז לנו, איך ייתכן שהמן הרשע שהיה לו הכל, הפסיד הכל בגלל שהתעצבן על יהודי אחד, מרדכי, שלא משתחווה לו?? מה איכפת לך, יש לך כל טוב?! ייתכן מאוד, תסתכלו באדם וחוה בגן עדן, היה להם הכל, ובגלל עץ אחד שלא היה להם, הפסידו את הכל! וגם אנחנו כאלה, אם היו יושבים וסופרים את כל הטוב שיש לנו זה לא היה נגמר, "נכון יש לי זה וזה וזה… אבל…" מה אבל? אבל אין לי איזה משהו שאני רוצה… ובגלל משהו להפסיד את האושר והשמחה מכל הדברים? האין אנו טובים מהמן הרשע?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.