תשובה וימים נוראים

מי שפגעה או העליבה חברה/שכנה/דודה צריכה כמובן לבקש ממנה מחילה. אם החברה לא מסכימה למחול, יש לבקש ממנה שוב מחילה. כמובן שבקשת המחילה צריכה להיות יחסית לגודל הפגיעה, אם העלבת אותה בתוך אולם חתונות בדיוק כשכולם הסתכלו, כנראה שלא יעזור אם תתקשרי אליה כשאת בדרך לסופר ותבקשי חצי סליחה דרך הטלפון , וגם אם היא תגיד שהיא סולחת, זה לא יהיה אמיתי. לכן יש להשתדל מכל הלב להרבות שלום בדרך אמיתית ולהתגבר על היצר שמשכנע אותנו בדרכים רבות שאנו צודקים והשניה היא שטועה, ובעצם היא צריכה לבקש ממני מחילה, למה שאני אבקש וכו'.
אך כמובן שכל אחת בעצמה צריכה למחול לאחרים בלב שלם, ואפילו אם לא ביקשו מחילה, וכי יש טעם לשמור את הרגשות השליליים בלב?
בפרשה: "אתם ניצבים כולכם היום" – בזכות מה אתם עדיין ניצבים וקיימים? בזכות זה שאתם ביחד "כולכם", כמו הדוגמה הידועה שמביא המדרש, שמאוד קל לשבור קיסם, ואחריו עוד קיסם, וכן עוד קיסם, אך אם מחברים אותם ביחד הם לא נשברים. יש לכל אדם את היחודיות והתפקיד שלו בעבודת ה', אך יש דבר שנקרא "מעלת הכלל", עצם זה שאנו ביחד, זו כבר מעלה!

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: