תקיעת שופר

המצווה העיקרית של ראש השנה היא כמובן לאכול הרבה תמרים ותפוח בדבש, כמעט… אך לפני זה יש לנו את תפילות ראש השנה, שמזכירות לנו כמה דברים קורים בעולם, וכמה דברים יכולים לקרות אחרת, ולכולם יש השפעה עלינו, ולכן אנו מתפללים ומבקשים על כל העולם ועל עצמנו. והמצווה השניה היא תקיעת השופר. נשים לא חייבות לבוא

מים אחרונים

לאחר סיום סעודת לחם, לפני שמברכים ברכת המזון, נוטלים את הידיים עם מעט מים, ואלו נקראים "מים אחרונים". ישנן נשים, במיוחד מבנות אשכנז, שאינן נוהגות לעשות מים אחרונים אך כמובן שעדיף שכולן תעשינה. אמנם אם הידיים מעט מלוכלכות מהאכילה אזי חובה לשטוף את הידיים כדי שהן תהיינה נקיות בזמן הברכה, וזה נכון גם לשאר ברכות

פרשת כי תבוא

למה בורא עולם צריך את הפירות שלי? מצווה מעניינת כתובה בפרשה, "ביכורים" – הפרי הראשון שגדל לך על העץ, אתה שומר בצד, ואחר כך מביא לירושלים, עטוף ככה יפה עם צלופן, חוטי זהב, אריזה יוקרתית, לא סתם איזה קרטון… מה העניין בזה? עניין מאוד פשוט, אבל זו הדרך של התורה ללמד אותך איך מתעלים, מה

שילוח הקן

  "לא תיקח האם על הבנים" – בפרשה מופיעה מצוות שילוח הקן – אם מישהו רואה ציפור דוגרת על ביצים או אפרוחים באמצע היער, והוא רוצה לקחת את הביצים, הוא צריך קודם לשלח את הציפור כדי שהיא לא תראה ותצטער מכך. המצווה נוהגת רק בציפור טהורה כגון יונה, אווז וכו' ורק בעופות שלא נמצאים ברשותנו,

קדושת בית הכנסת

מכיוון שבבית הכנסת יש קדושה יתירה (למרות שהקב"ה נמצא כמובן בכל מקום, עדיין יש מקומות קדושים יותר כגון הכותל המערבי), נזהרים מלעשות שם דברים מסוימים, כגון אם רוצים לקצר את הדרך ובמקום לעשות עיקוף כדי להגיע לרחוב המקביל מעדיפים לעבור כמה שניות דרך בית הכנסת, הרי הדבר אסור. וכן אסור להיכנס לבית הכנסת כדי להסתתר