יציאה באמצע אכילת "מיני מזונות"

מה קורה אם באמצע אכילת מאכלי מזונות כגון בורקס, עוגות וכו', יצאנו מהבית, ואחר כך אנו רוצים להמשיך לאכול מזונות, האם צריך לברך שוב?

אם אכלנו כבר גודל של זית מזונות, ולכן אנו כבר חייבים לברך ברכה אחרונה, אז לכתחילה אין לצאת מהבית, אך אם יצאנו ואנו רוצים להמשיך לאכול מזונות אפשר להמשיך לאכול, בין אם חזרנו לבית ובין אם המשכנו את האכילה במקום אחר.

אם לא אכלנו עדיין גדול של זית מזונות, הרי כשאנו רוצים לאכול שוב מזונות יש לברך שוב ברכה ראשונה, אלא אם כן השארנו בבית חברים ויצאנו לכמה דקות, ואז כשאנו חוזרים אין צורך לברך שוב על המזונות.

—————————-

מסופר על אדם בעיר ליון בצרפת שקיבל בשורה שכל עסקיו קרסו ונותרו לו 100 אלף פרנקים, סכום שבאותה תקופה היה מספיק לו לפרנסה לכל חייו, אך מרוב הצער על כספו שאבד ושמעכשיו יצטרך לחיות כאחד העם, הוא נפטר. לא היו לו ילדים ולכן כספו עבר לאחיו, שהיה עני מרוד. כשהאח העני שמע על סכום הכסף הענקי שבו הוא זכה, ליבו לא עמד בזה והוא נפטר מהתקף לב.

"די מחסורו אשר יחסר לו" – התורה רוצה ללמד אותנו שכאשר אנו נותנים לשני, נותנים לו כמה שהוא צריך, ולא כמה שאנחנו חושבים שהוא צריך, כי תחושת החסר והמילוי של האדם אמנם מושפעת מהסביבה, אך בסופו של דבר היא סובייקטיבית לחלוטין! ייתכן שאת נותנת לשנייה וחושבת שזה מספיק והיא מרגישה ריקה לחלוטין! והדבר נכון לכל הדברים שאנו מעניקים לזולת, כי עני הוא לא רק בכסף, אלא גם בכבוד, אהבה, איכפתיות וכו'.

אם לחברה שלך יש צורך להרגיש מכובדת ומוערכת, ואת חושבת לעצמך שהיא מגזימה, הרי התורה אומרת לך שאת טועה… אם זה מה שהיא צריכה, הרי שיש לך מצווה להעניק את אשר "מחסורה אשר יחסר לה", אף פעם לא יהיה לך מושג איך השני מרגיש באמת, ואיזה תחושת ריקנות או בדידות אופפת אותה, ולמרות שאת במקומה היית מתמודדת מצוין באותו מצב, אבל היא זה לא את…

ותזכרי, כל מה שאת עושה בשביל אחרים, בסוף תקבלי בחזרה… ואם את תתגברי ותתחשבי בצרכים של אחרים למרות שאת לא מבינה אותם, ממילא הקב"ה יתחשב ויבין את הצרכים והרצונות שלך, למרות שגם הם אינם מושלמים…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.