פרשת וילך

לאן הלך משה?

וילך משה וידבר אל בני ישראל.

לאן הלך משה? הרי הם באו אליו לשמוע אותו, לא הוא הלך אליהם.

יש תרגום על התורה, שכתב אותו רבי יהונתן בן עוזיאל לפני אלפיים שנה, ושם הוא תרגם לארמית "וילך משה לבית המדרש".

שמעת?

לא כתוב בתורה לאן משה הלך, אבל התנא הקדוש יהונתן בן עוזיאל יודע שמשה הלך לבית המדרש.

למה?

כי אותו היום שעליו מדברת הפרשה הוא היום שבו הולך להיפטר משה רבינו… כן, זה היום האחרון לחייו, ואמרו חכמינו שבאותו יום נסגרו מעיינות החכמה של משה רבינו!

מה זה אומר?

זה אומר שכשאתה בא ללמוד משהו, אתה עושה את ההשתדלות המרבית שלך, ואז פונה לבורא עולם ואומר לו "אבא, אני מאוד משתדל להבין מה כתוב, אבל התורה היא אין סופית ברוחב, וגם בעומק, אז בבקשה תעזור לי להבין", ובורא עולם עוזר, ודאי שעוזר לנו. כשמשה רבינו היה לומד תורה, התובנות היו אצלו כמו מעיין נובע, החכמה עולה ומתרבה מעצמה, ברגע שהבין משהו אחד, כבר היה מבין על הדרך עוד עשרים דברים אחרים. כך זה היה עד עכשיו. אבל ביום הזה, ביום שהוא הולך להיפטר מהעולם, נסגרו מעיינות החכמה, פתאום התורה נראית קשה, זה לא זורם כמו מעיין, זה תקוע, מעייף, קשה!

מה עושים?

אז אפשר לעשות מה שלפעמים אנו עושים, לסגור את הספר ולשלוף אחד מהתירוצים, זה לא בשבילי, אין לי את השכל של הרב ההוא, היום אני עייף, זה נושא קשה, זה נושא משעמם, יש לי בעיות עם האישה, עם הילדים, חשבונות לשלם, המינוס בבנק, אולי מחר אני אהיה יותר מרוכז…

מה משה עשה? ניסה ללמוד, לא הלך לו, אז אמר לעצמו: מה קורה לי? אני לא מבין מה כתוב כאן? אני מרגיש עייף?

אין בעיה! אני הולך לבית המדרש!

ומה יקרה שם? או שמישהו יסביר לי, או שאני ארגיש פחות עייף ללמוד עם אחרים, או שגם אם אני עדיין לא אבין, וגם עדיין ארגיש שאני נרדם, אבל לפחות אדע שעשיתי כל מה שאפשר כדי להילחם!

אתה המחליט

כן יקירי, בורא עולם נתן לך את הכוח הבלעדי להחליט. זה יתרון, זו הרגשה טובה שאתה זה שמסוגל לקבוע מה יהיה, זה הרבה דברים טובים. אבל זו גם אחריות.

כי אתה מקבל ההחלטות היחידי… אתה לא בממשלה שאפשר להאשים אחרים, אלא זה אתה. אבל אחריות זה לא אומר שזה מפחיד. האחריות שלך היא בקבלת ההחלטה ובעשיית הצעדים לכיוונה, כמו משה רבינו, אני מחליט שבמקום לוותר ולהתייאש, אני הולך לבית המדרש, ואני מחליט שאני גם הולך בפועל ולא משאיר את זה בתור החלטה טובה בעולם ההחלטות, אלא זה הופך למציאות על ידי הרמת הרגלים וצעידה לכיוון בית המדרש.

ואם אני עדיין לא אבין…?

מכאן האחריות עוברת לבורא עולם, מעכשיו יש לך שותף לביצוע, שותף טוב, שותף שלא מוגבל בכוחות או בזמן או ברצון לעזור לך.

מעכשיו יש לך על מי לסמוך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.