ברכה על פיצה

 

אחד מהתנאים שהופך בצק לברכת מזונות הוא שהבצק מתוק. לפי הספרדים צריכים להרגיש ממש את טעם המתיקות בבצק, ולפי האשכנזים צריך שהבצק יהיה עשוי ממי פירות או דבש או יין או חלב וכו', גם אם לא מרגישים את הטעם בפועל.

בפיצה רגילה שעשויה מקמח ומים וודאי שהברכה היא "המוציא" ובסוף ברכת המזון. אך בפיצה שנילושה בחלב או מי פירות, במקרה הזה יהיה הבדל בין אשכנזים לספרדים, לפי האשכנזים הברכה תהיה מזונות אך לפי הספרדים הברכה תהיה "המוציא", כי בדרך כלל אין טעם מתיקות בבצק, אלא אם כן את מכינה בבית עם יין וכו' שאז ממש מרגישים טעם. אם אכן מרגישים טעם מתוק, לא טעם טעים של בצק פריך, אלא מתיקות, אזי גם לפי הספרדים הברכה תהיה "מזונות".

אם קובעים סעודה על הפיצה, אזי בכל מקרה הברכה תהיה "המוציא" ובסוף ברכת המזון.

———————

כשבלעם ראה את עם ישראל, הוא לא יכול היה מלהימנע מלברך אותם "מה טובו אוהליך יעקב". ומה כל כך טוב באהלים של עם ישראל? מסביר רש"י – שהפתח של האהל אינם מול הפתח של השכנים, כדי שלא יראו מה קורה בבית של השני.

אחד הדברים שמקלקלים לנו את האושר בחיים, ואנו גורמים לו בעצמנו, זה להשוות את עצמנו אל הזולת. אמנם אמרו חכמים "קנאת סופרים תרבה חכמה" – כשהמטרה של ההשוואה היא לבדוק כמה אפשר לגדול ולהתפתח מבחינה רוחנית, מבחינה מוסרית, וכתוצאה מהשוואה אנו קמים ומוסיפים ערך ומשמעות לחיינו, אך כשההשוואה היא חומרית, הרי חיינו הופכים לגיהינום, אנו לא מצליחים ליהנות משום דבר שיש לנו כי אנו עסוקים בלחשוב על מה יש לשני, ולא שמים לב שהמפתח לאושר ולשמחה טמון בלב, כי הקנאה אף פעם לא נגמרת, ותמיד הדשא של השכן ירוק יותר, כמו במרוץ כלבים, שהם רצים אחרי הארנב המלאכותי שאותו אף פעם לא יתפסו, כי ככל שיגבירו את מרוצתם, כך הארנב מתרחק מהר יותר.

וזו הסיבה שבלעם התרשם, הוא הבין, הם יודעים איך לחיות, הם לא מסתכלים על השני, אלא האושר והעושר שלהם הוא פנימי, אושר מכך שהם בודקים את ההשגות הרוחניות שלהם, את הדברים המשמעותיים שעשו בחייהם, אולי השכן בנה בית יפה יותר, אבל את בונה בית רוחני. בית חומרי עשוי מלבנים, בית רוחני עשוי מחיים של השקעה, מסירות נפש, אהבה ורגשות, ולזה, אף אחד לא יכול להשתוות!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.