ברכת שהחיינו על ראיית חבר

מי שלא ראתה את חבירתה יותר משלושים יום, מברכת "שהחיינו" כשהיא רואה אותה. יש לברך רק על חבירה אהובה באופן מיוחד, אך אם חבירה טובה ואת לא שמחה במיוחד בראייתה, לא מברכים. וכן יש לברך אם רואים קרוב משפחה אהוב במיוחד, כגון הורים, בעל (תלוי כמה שנים נשואים…) או ילדים וכו' יש אומרים שאם הייתן

ברכה על צנימים

לחם רגיל שעשו ממנו צנימים, עדיין ברכתו נשארת "המוציא". אך מה בנוגע לצנימים מוכנים, מציות וכדומה, שמוכרים אותם כשהם כבר צנימים? למדנו שאחד מהקריטריונים לברכת "מזונות" על מאפה הוא האם הוא פריך, קריספי. יוצא אם כן, שצנימים או מציות שהכינו אותם מלכתחילה כך כשהם פריכים כמו קרקרים וכו' מברכים עליהם מזונות. אמנם אם המוצר עשוי

קידוש על חלה מתוקה

מאפה שיש לו טעם מתוק ברכתו מזונות. אמנם לגבי חלה מתוקה יש מנהגים שונים בין האשכנזים לספרדים. לפי מנהג האשכנזים כל עוד אין רוב מי פירות או דבש או חלב (בפיצה) הברכה היא "המוציא". וגם בחלה מתוקה מאוד,  מכיוון שהדרך לאכול אותה בתור ארוחה ולא בתור קינוח כעוגות וכדומה, עדיין ברכתה "המוציא". אך הספרדים נהגו

ברכת מזונות על קרמבו וגלידה

ראינו שכאשר הקמח מטרתו לתת טעם, הוא החשוב ומברכים עליו. מה קורה כשהקמח נועד לתת טעם, אך הוא לא חלק מהמאכל הכללי, אלא הוא יחידה נפרדת, כמו גלידה בגביע, שאמנם הגביע יש בו טעם, אך הוא לא חלק מהותי מהגלידה? וכן קרמבו, אמנם הביסקוויט טעים, אך הוא לא חלק מהקרמבו והוא לא נועד כדי לתת

ברכת מזונות

מזון שאינו לחם אך מכיל אחד מחמשת מיני דגן, חיטה, שעורה, שיבולת שועל, שיפון וכוסמין, בדרך כלל מברכים עליו מזונות, גם אם הם אינם רובו של המאכל, אלא מספיק שמטרת הקמח להוסיף טעם במאכל, הם החשובים ומברכים על אותו מאכל "מזונות". אם הקמח נוסף למאכל רק כדי לדבק אותו כדי שהוא לא יתפרק, אין לקמח