ברכה על מאפה מעיסה רכה

מאפים ומאכלים מקמח שמכינים מעיסה רכה, וגם לאחר האפיה הם נשארים אווריריים ורכים, כגון פאנקייק, מברכים עליהם "מיני מזונות"  ובסוף "על המחיה". הדבר נכון גם אם אין בהם טעם מתוק, כגון לחם תימני שנקרא "לחוח". אמנם אם אוכלים מהם הרבה, שזה שיעור של קביעת סעודה, הרי יש לברך "המוציא" וברכת המזון. אך מאכלים שהעיסה שלהם

אכילת לחם עם שאר מאכלים

כשאנו עושים סעודה עם לחם, אנו לא צריכים לברך על שאר המאכלים שקשורים לסעודה, כגון אורז, ירקות, עוף, סלטים וכו' שכן הלחם הוא החשוב והברכה שברכנו עליו מספיקה גם לשאר הדברים. אמנם אם אנו אוכלים לחם פחות מגודל של כזית (27 גרם בערך) שאז אין ללחם חשיבות של סעודה, שאר המאכלים לא נפטרים בברכת הלחם,

בציעת הפת

כשחותכים חתיכה מהלחם יש להקפיד שלא לקחת חתיכה קטנה מדי בקמצנות, אך גם לא גדולה מדי כדי שלא נראה תאוותנים מדי. וגם אם אנו לבד בבית, ואף אחד לא רואה, גם צריכים להקפיד, כי עצם העצירה הזאת, ההתגברות הזאת על התאווה, למרות שהיא רק לזמן קצר, מפתחת ומחזקת את השליטה העצמית שלנו ולכך מורגל כל

הכנת הלחם לפני הברכה

לאחר שמברכים "המוציא", וכן בכל שאר הברכות, אנו צריכים מיד לטעום כדי שלא יהיה הפסק גדול מדי בין הברכה לאכילה, ולכן צריכים לחתוך מעט את הלחם לפני הברכה כדי שאחרי הברכה יהיה קל ומהיר לחתוך את החתיכה ולטעום, אך לא לחתוך לגמרי, כדי שעדיין הלחם יהיה שלם. בשבת לא חותכים את הלחם, שהרי אנו צריכים