ברכה על פיצה

  אחד מהתנאים שהופך בצק לברכת מזונות הוא שהבצק מתוק. לפי הספרדים צריכים להרגיש ממש את טעם המתיקות בבצק, ולפי האשכנזים צריך שהבצק יהיה עשוי ממי פירות או דבש או יין או חלב וכו', גם אם לא מרגישים את הטעם בפועל. בפיצה רגילה שעשויה מקמח ומים וודאי שהברכה היא "המוציא" ובסוף ברכת המזון. אך בפיצה

ברכה על מאפה שאינו קינוח

  על מאפה שאוכלים לשם סעודה כגון סמבוסק ממולא בשר או תפוחי אדמה, מברכים "המוציא", שהרי הבצק אינו מתוק, והמילוי מטרתו לסעוד, והרי זה דומה לפיתה אפויה עם בשר, וודאי שהבשר לא הופך את הפיתה למזונות. אמנם אם הסמבוסק מטוגן בשמן ומרגישים שהוא שומני ברכתו "מזונות", כי כל מאכל מטוגן או מבושל אין לו צורה

ברכת שהחיינו על פירות דומים

  שני פירות מאותו מין אך נראים אחרת, כגון ענבים לבנים וענבים שחורים, דובדבן לבן ודובדבן אדום, סוגי תפוחים שונים, סוגי שזיפים שונים וכו'  – האם מברכים פעמיים שהחיינו אם אכלנו זן אחד היום וזן שני ביום אחר? ישנן שתי דעות – יש אומרים שצריך לברך שהחיינו על כל מין, כך שאם אכלת זן אחד

זימון בסעודה

חכמים תיקנו שכל שלושה אנשים שישבו לאכול ביחד פת צריכים לעשות זימון לפני אמירת ברכת המזון (למי שלא מכירה – זה משפט שאומרים ובו אנו מתכוונים לברך את הקב"ה ביחד). גברים ונשים לא מצטרפים יחד לזימון, כך שאם יש שני גברים ואישה וכו' אין לעשות זימון, אלא רק אם שלושה גברים או שלוש נשים, אך

ספק בברכת המוציא

מי שלא בטוחה האם ברכת "המוציא" על הלחם או לא, אז לפי הכלל שספק ברכות להקל – בכל ספק של ברכות אנו מקילים ולא מברכים שוב, גם כאן אין לברך שוב "המוציא" ואפשר להמשיך לאכול כך. כמובן שאם יש מישהו אחר שלא ברך עדיין, עדיף לבקש ממנו שיכוון להוציא אותך ידי חובה בברכה שהוא מברך