טבילת הלחם במלח לפני האכילה

בימי עבר היו מכינים את הלחם עם קמח ומים ושמרים בלבד, ולכן הוא היה חסר טעם והיו טובלים אותו במלח לאחר ברכת "המוציא לחם" ולפני שטועמים ממנו. מאז הלחם התפתח והיום כמעט רוב המרכיבים הם דברים אחרים חוץ מקמח ומים… כך שבימינו אין חובה לטבול את הלחם במלח, ובכל זאת נהגו כולם להביא מלח לשולחן

ברכת המוציא

כאשר מברכים על האוכל יש להחזיק את האוכל שעליו מברכים ביד, ולא להשאיר אותו לנוח על השולחן, וכן יש להחזיקו ביד ימין, גם מי ששמאלית עדיף שתחזיק ביד ימין אלא אם כן זה לא נוח לה והאוכל יכול להישפך וכו'. בדיעבד מי שברכה על האוכל בלי להחזיק אותו, אלא הוא היה על השולחן או בדרך

פיצול סעודת השבת

אם הסעודה השניה נמשכה עד מאוחר, לאחר חצות היום, ואת מרגישה שאמנם עכשיו את נהנית מהאוכל, אך אם תפסיקי לאכול אז בוודאי שבעוד שעה שעתיים לא תהיה רעבה שוב ולא תהיה מסוגלת לאכול סעודה שלישית כלל, במקרה כזה מותר לברך ברכת המזון, להסיח את הדעת לכמה דקות, ואז שוב לעשות נטילת ידיים והמוציא כדי לצאת

שינוי מקום באמצע אכילה

ישנן ברכות אחרונות שצריכים לברך אותן במקום שאכלנו, כמו ברכת המזון, שאפילו מי שיצאה מהבית צריכה לחזור ולברך בבית, אך ישנן ברכות שאפשר לברך גם במקום אחר, כמו ברכת "נפשות" וברכה אחרונה על היין, שלמרות שלכתחילה צריכים לברך באותו מקום, אם יצאנו מהחדר אין חובה לחזור. וישנן ברכות כגון "על המחיה" על מזונות ופירות משבעת

בציעת הפת

כשחותכים חתיכה מהלחם יש להיזהר לא לקחת חתיכה קטנה מדי בקמצנות, ולא גדולה מדי כדי שלא נראה תאוותנים מדי. וגם אם אנו לבד בבית, ואף אחד לא רואה, גם צריכים להיזהר, כי עצם העצירה הזאת, ההתגברות הזאת על התאווה, למרות שהיא לזמן קצר, מפתחת ומחזקת את השליטה העצמית שלנו וכך מורגל כל ילד וילדה יהודיים