הדלקת נרות חנוכה

יש להדליק את רוב הפתילה בנר, היינו, לא להסתפק בנגיעה קלילה עם השמש בראש הנר, זה לא זילוף קצפת, אלא לוודא שרוב הפתילה ממש נדלקה ורק אז להמשיך הלאה. לפי מנהג הספרדים, הבנים שלומדים בישיבה, אף על פי שישנים שם, לא צריכים להדליק, כי הם יוצאים ידי חובה בהדלקה של ההורים בבית, ואילו לפי האשכנזים,

אורח היכן ידליק נרות חנוכה

אם אתם מתארחים בליל שבת אצל אחרים, אם אתם לא ישנים שם, אלא רק מתארחים לסעודה, אז יש להדליק נרות חנוכה בבית שלכם, אולם אם אתם ישנים שם, לפי הספרדים שרק אחד מדליק, בעל הבית הוא ידליק והוא צריך להקנות לכם חלק מהשמן כך שגם לכם יהיה חלק בהדלקה, ואילו לפי מנהג האשכנזים שכל אחד

זמן הדלקת הנרות

זמן ההדלקה לפי חלק מהאשכנזים הוא ישר בשקיעת השמש, אבל לפי הספרדים וחלק והאשכנזים הוא עם צאת הכוכבים, שזה בערך רבע שעה לאחר השקיעה (יש דעות שונות, אבל לגבי נרות חנוכה הזמן הזה מתאים לרוב הדעות). לכתחילה עדיף לא להתעכב כלל, אלא שהכל יהיה מוכן ולהדליק ישר, ואם קצת מתעכבים, אז לפחות לא לאחר יותר

לחם משנה

בסעודות השבת ויום טוב אנו מברכים "המוציא" על שני לחמים, זכר למן שאכלו במדבר, למרות שדווקא בשבת לא ירד מן, אלא ביום שישי ירדה כמות כפולה, ואז אולי היינו צריכים דווקא ביום שישי לעשות המוציא על שני לחמים… אלא שזה לימוד וזיכרון בשבילנו, שכל מה שירד במהלך השבוע הוא דווקא בשביל השבת. אוחזים את שני

הוספות בתפילה ובברכת המזון בחנוכה

בתפילה ובברכת המזון מוסיפים "על הניסים". מי ששכחה –  אם נזכרת באותה הברכה לפני שאמרת "ברוך אתה ה'" – אז עדיין את יכולה לתקן, אך אם כבר הזכרת את שם השם בסוף הברכה, תסיימי ותמשיכי הלאה. במקרה כזה עדיף להגיד בסוף התפילה (ב"אלוקי נצור") או בסוף ברכת המזון ("הרחמן") את התוספת ששכחת – "כשם שעשית